היסטוריה

מרפסת (גזוזטרה בלשון חז"ל) – היא אלמנט בנוי, הבולט מן המבנה ונפוץ במבנים רבים.המרפסת נתמכת ע"י עמודים מתחתיה, או נתלית כזיז. המרפסת תחומה ע"י מעקה, משלושת צידיה ומהווה תווך בין פנים המבנה לחוץ. המרפסת היא אלמנט בעל חשיבות למראה האדריכלי של המבנה.

המרפסת מהווה נדבך חשוב באדריכלות הישראלית לאורך התפתחותה החל משנות ה 20 וה 30 עת נבנו מרפסות בבנייני מגורים. השימוש במרפסות היה נפוץ בבניה הארץ ישראלית כמקום ים תיכוני. עם בנית המרפסות אשר שימשו כמקום פנאי ותווך בין הפנים לחוץ, התפתחה לה תרבות של מרפסות.

במהלך השנים, בעקבות צפיפות הבניה ומחסור בשטחי מגורים, נסגרו המרפסות לטובת שטחי מגורים. בשנות ה 80 הופיעו מרפסות מדורגות אשר נבנו לסירוגין כדי למנוע את תופעת סגירת המפרסות. בשנת 2008 שונה החוק וכיום מאושרת בניה של מרפסות אחת מעל השניה. חלק ניכר מאוכלוסיית ישראל מתגוררת בבתי דירות בערים. צפיפות הבניה, התמעטות שטחים ירוקים, מחנק סביבתי, מחירי הקרקע הגבוהים והגבלת שיווק קרקעות לבניה של בתי קרקע משאירים, מוצא יחיד לשידרוג איכות החיים ע"י תוספת מרפסת פתוחה.

שטח אשר מתווסף לדירה לפני הוספת המרפסת "אינו קיים" או אינו מנוצל ולכן ניתן לעשות בו שום שימוש. מראה הבניין לאחר תוספת של מרפסות, משתנה ללא הכר ומקבל מראה יחודי. תוספת של אדניות מוסיף צבע וירוק בעיניים, מתאים לשיחת חולין של בין ארבעיים, אירוח, לשיחה עם השכנים, קפה של בוקר, קריאת ספר או עיתון בקיצור, תרבות פנאי.